קרימינולוגיה היא תחום מדעי שחוקר התנהגות אנושית במטרה להבין ולהסביר סטייה מהנורמה החברתית המובילה לפשיעה ולעבריינות, ולבחון סוגיות הנוגעות לתוכניות התערבות, לשיקום ולמניעה. הקרימינולוגיה בוחנת את הדברים מתוך נקודות מבט של מגוון דיסציפלינות, כמו אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, ביולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה וסטטיסטיקה.
את ההתפתחות ההיסטורית של הקרימינולוגיה ניתן למצוא כבר בתרבויות העתיקות, אבל הדיסציפלינה הפורמלית של תחום זה, זו הנלמדת היום בתואר בקרימינולוגיה, החלה להופיע בשלהי המאה ה-18. תפישתם של ההוגים בתחום הקרימינולוגיה עברה התפתחויות רבות מסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עד שהגיעה לתפישה המאפיינת את הקרימינולוגיה המודרנית, העכשווית.
מהבחינה המשפטית, המונח ׳פשע׳ מתייחס לפעילויות אינדיבידואליות (כמו גניבה) ולתגובה החברתית לפעולות אלה (כמו עונש מאסר). תחום הקרימינולוגיה משתמש בהשוואה כדי לבחון ידע רחב יותר על פשיעה ועבריינים. לדוגמה, מומחים בתחום השתמשו בהשוואה כדי להבין מדוע אנשים מסוימים נוטים לעסוק, יותר או פחות, בהתנהגות פלילית או עבריינית מאשר אחרים. קרימינולוגים גם בחנו הבדלים בין חברות מבחינת שיעורי הפשיעה והקוד הפלילי, ושינויים שחלו בחוקים ובעונשים לאורך זמן, וניסו להסבירם.
הנה סקירה קצרה של אבני הדרך המרכזיות שהשפיעו על הקרימינולוגיה העכשווית:
- בית הספר הקלאסי ללימודי קרימינולוגיה, במאה ה-18, בראשותם של ההוגים: צ׳זארה בקריה וג׳רמי בנת׳ם (Cesare Baccaria ו-Jeremy Bentham). ההוגים בביה״ס הקלאסי הניחו את היסודות לקרימינולוגיה המודרנית. הם הדגישו את הרציונליות ואת רעיון הרצון החופשי, וטענו שאנשים בוחרים בהתנהגות פלילית על סמך ניתוח עלות-תועלת. חוקרים אלה תמכו בעונשים מידתיים וצפויים כדי להרתיע פשיעה ודגלו ברפורמה במערכות המשפט הפלילי.
- האסכולה הפוזיטיביסטית לקרימינולוגיה, בסוף המאה ה-19, העבירה את המיקוד מרצון חופשי לדטרמיניזם ולשיטות מדעיות. מי שנחשב לאבי הקרימינולוגיה המודרנית, צ׳זארה לומברוזו (Cesare Lombros), טבע את המונח ׳פושעים נולדים׳ והציע הסבר ביולוגי להתנהגות הפלילית. הוגים פוזיטיביסטים אחרים הרחיבו את עבודתו של לומברוזו והכניסו לחקר הפשע גורמים סוציולוגיים ופסיכולוגיים.
- בית הספר לסוציולוגיה בשיקגו, בתחילת המאה ה-20, בראשותם של סוציולוגים כמו רוברט פארק (Robert Park), ארנסט ברג׳ס (Ernest Burgess) וקליפורד שו (Clifford Shaw), התמקד בגורמים החברתיים והסביבתיים התורמים לפשע. גורמים אלה כללו תיאוריות שהציעו נקודות מבט שונות על הגורמים האינדיבידואליים, החברתיים והמבנים התורמים להתנהגות פלילית, כגון:
- תורת הזנים
- תורת הלמידה החברתית
- תורת התיוג
- תורת הבקרה
- תיאוריית הבחירה הרציונלית
- הקרימינולוגיה הביקורתית, משנות ה-60 ואילך, הופיעה כתגובה למגבלות הקרימינולוגיה המסורתית, וכדי לטפל במבני הכוח ובאי-שוויון חברתי. קרימינולוגים ביקורתיים, שהושפעו מהמרקסיזם ומהתיאוריה הביקורתית, התמקדו בתפקידיהם של הקפיטליזם, המעמד החברתי, המגדר, הגזע והכוח – בעיצוב הפשע והצדק הפלילי. קרימינולוגים אלה הדגישו עוולות והטיות בתוך מערכת המשפט הפלילי וקראו לשינוי חברתי ולרפורמות מבניות.
- הקרימינולוגיה העכשווית, זו המקובלת בעשורים האחרונים, הפכה לדיסציפלינה בינתחומית המשלבת בתוכה תובנות מדיסציפלינות אחרות, כולל סוציולוגיה, פסיכולוגיה וכלכלה. הקרימינולוגיה העכשווית מרחיבה את היקף העיסוק וכוללת גם תחומים כמו פשעי צווארון לבן, פשיעה תאגידית, פשעי סייבר, טרור וקרימינולוגיה עולמית. קרימינולוגים בני זממנו חוקרים פשיעה ומפתחים אסטרטגיות מבוססות ראיות להתערבות ולמניעת פשיעה, תוך שהם משתמשים בשיטות מחקר שונות, כולל בשיטת המחקר הכמותית והאיכותית.
כפי שהקרימינולוגיה הלכה והתפתחה מאז המאה ה-18, כך היא ממשיכה להתפתח גם היום, תוך שהיא מגיבה לאתגרים חדשים ולשינויים חברתיים. דיסציפלינה זו נותרה דינמית והיא מנסה להבין את הגורמים לפשיעה, את ההשלכות של הפשיעה ואת התגובות החברתיות לפשע, כדי להציע טיפולים הולמים לטבעה המורכב של הפשיעה. לימודי קרימינולוגיה מאפשרים לסטודנטים לבחור באחת מתוך כמה תחומי התמחות, כמו: התמחות בפשיעת סייבר; התמחות בחוק ואכיפה; והתמחות בשיקום ומניעת עבריינות.
